מסיבת ניצחון

ההזמנה אומרת:
"היה קמפיין היסטורי, שלא נראה כמותו, וההישגים חסרי תקדים: יצרנו דיון אמיתי במקום שהיה שקט מדי במשך 10 שנים, הפכנו אלפים
לפעילים אקטיביים וניצחנו בבחירות למועצת העיר.

עכשיו הולכים לעבודה אופוזיציונית קשה, נחושה ורצינית. תוך כדי כך נקרא להמוני הפעילים לעזור לנו להמשיך את התהליך הפנימי בתוך בתנועה, על שלל הפורומים שלה.

אבל לפני שצוללים לשם עד הסוף, רצינו להזמין את כולכם למסיבת תודה. אחרי הכל, מדובר באחת החוויות הכי מרתקות, הכי גדושות והכי כיפיות שכל אחד ואחת מאיתנו עבר/ה. אחרי הכל, מדובר בניצחון - וראוי לחגוג זאת בקול רם, כמו שרק עיר לכולנו יודעת לחגוג".

החפלה של עיר לכולנו ודב חנין
יום ראשון
ZIZITRIPO קרליבך 7
20:00-21:00 ברכות והרמת כוסית
21:00- ריקודים

לדף המסיבה בפייסבוק

עיר לכולנו מסרבת למו"מ עם חולדאי

דב חנין נפגש היום עם רון חולדאי ובישר לו כי עיר לכולנו תשב באופוזיציה. בפגישה, שבה נכחו סגניו של חנין בראשות הסיעה, רוחיק וולנר ואהרון מדואל, וכן פרופ' דני רבינוביץ, הציע ראש העיר לעיר לכולנו להיכנס למשא ומתן קואליציוני - ונתקל בסירוב מצד הנהגת התנועה.

"השיחה היתה פתוחה ומנומסת, אך הסתיימה בלא כלום", מספר חנין. "אנחנו הצגנו את הדרישות שלנו לשינוי המדיניות העירונית בארבעת הנושאים המרכזיים שמעסיקים את עיר לכולנו: תחבורה ציבורית יעילה ונגישה, דיור בר השגה, חינוך והחזרת הכח לתושבים. חולדאי טען כי הוא כבר עשה את כל מה שהוא יכול לעשות בנושאים אלה והציע להתחיל במו"מ קואליציוני. אנחנו כמובן אמרנו שאין שום בסיס להתחיל במו"מ כזה, ושמה שמעניין אותנו הוא לשנות את המדיניות העירונית ולא לזכות בג'ובים".

**

משמח לשמוע שבתל אביב הולכת להיות, לראשונה מזה שנים, אופוזיציה עירונית אמיתית. כזאת שמצד אחד תגן ותנסה לחסום השתולליות שלטוניות, ומצד שני תיזום, תתקיף ותעלה הצעות לסדר היום. לעיר לכולנו יש יו"ר שיודע איך לעבוד ולהזיז דברים מהאופוזיציה. הוא כבר התחיל לעבוד. עכשיו רק נותר לקוות שמרצ לא תתבלבל ותיכנס בטעות לקואליציה של חולדאי, אלא תהווה תוספת משמעותית ואיכותית לאופוזיציה הזאת.

(והנה תמי זנדברג שואלת את הציבור אם לדעתו מרצ צריכה לשבת באופוזיציה או בקואליציה. הגיבו, ועיזרו לחברינו לדרך להחליט).

עיר לכולנו 2008 - רגעים בקמפיין

באדיבות עדשתה של מורן בית הלחמי.

דב חנין, לייב על הבמה, מדבר על בלוגים, צוותא, מחר

זה קורה מחר, יום שלישי, ב"צוותא", ב-20:30, בערב לכבוד השקת הספר "הופכת עולמות" של הסופרת והבלוגרית קורינה. בדף של האירוע זה עדיין לא כתוב, אבל קורינה בעצמה התקשרה אלי לפני כמה דקות, והודיעה לי ש(בעזרת האסרטיביות המרשימה שלה - תוספת שלי)הצליחה לשכנע את דב לבוא ו"לתת עדות" כדבריה על מה שקרה בחודשים האחרונים עם האינטרנט.

בלי קשר, אני אהיה שם, ואדבר על מה שיצא לי לראות בחודשים האחרונים, ברב שיח על שינוי חברתי בעזרת בלוגים.

תבואו.

אם יש תכונה שאני מעריץ, זו נמרצות

דב חנין ועיר לכולנו מתחילים לעבוד. בסוף השבוע שלח חנין שני מכתבים לראש העירייה. במכתב הראשון דורש יו"ר עיר לכולנו כי חולדאי יפרסם את ההסכמים הפוליטיים שערך בתקופת הבחירות עם סיעות אחרות הרצות למועצה, כמתבקש ע"פ חוק, ומזכיר לראש העירייה כי "דוח מבקר המדינה המדינה על הסכמים קואליציוניים ברשויות המקומיות שהוגש לכנסת בפברואר 2008 כלל התייחסות וביקורת על ליקויים בעניין זה בת"א-יפו".

במכתב השני, מבקש חנין מחולדאי שיפרסם "ללא דיחוי" את טיוטת תקציב 2009 של העירייה, וקורא לקיום לדיון מעמיק בנושא במועד המוקדם ביותר. עוד קודם לשליחת המכתבים, התכנסה הסיעה המורחבת של עיר לכולנו לישיבה ראשונה לאחר הבחירות והחליטה לתפקד כאופוזיציה פעלתנית ויוזמת במועצת תל אביב.

**
יותר מדי אנשים אכלו את הספין על כך שחנין "עוזב את תל אביב וחוזר לכורסא הנוחה בירושלים", מהם גם אנשים שהצביעו לו ולעיר לכולנו. לי, באופן אישי, היה ברור שדב כאן בשביל להישאר. שני המכתבים המהירים האלה אמורים לגרום לחברים מתחילת הפיסקה לחשוב שוב, אבל לי הם מרגישים מאוד טבעי - זוהי רק יריית הפתיחה, הצהרת הכוונות. אחרי שנים עם אופיזיציה של חבר מועצה אחד, חולדאי הולך להתרגל לווליום אחר לגמרי: 5 טורבו-חברי-מועצה (מינימום) שעושים רעש כמו 20 + דב חנין אחד עם מינוף תקשורתי של חבר כנסת ונמסיס עירוני.

אופוזיציה פעלתנית, אם כן. וכמי שעקב וראה את פעילותו הנמרצת של ח"כ חנין מספסלי האופוזיציה האחוריים ביותר בכנסת ישראל, את כשרונו ליצור קואליציות-נושא בלתי צפויות ואת יכולתו לסמן ולקדם מטרות מול ההתנגדות והעוצמה של משרדי ממשלת ישראל, אני יכול רק לדמיין בהנאה כיצד נראית פעלתנות אופזיציונית כזאת במועצת העיר.

פברואר 2007

זה הסרטון שאובמה שחרר קצת לפני שהודיע על ההתמודדות שלו על המועמדות הדמוקרטית לנשיאות. מה שמעניין כאן, לא פחות מההשענות הזו על האינטרנט למן ההתחלה של הקמפיין, זה מספר הצפיות בסרטון הזה. 17 אלף איש, שזה כולל את כל מי שהגיע מאז דרך כל מני כתבות וחיפושים. זו היתה ההתחלה לנשיאות ארה"ב.

איך "בועת" ה"אינטרנט" "הפסידה" בבחירות בתל אביב יפו

הבחירות והבחילות

רוני שני כותבת בכלכליסט על מה שהיא תופסת ככשלון של הפעילות האינטרנטית למען דב חנין ועיר לכולנו בבחירות המוניציפליות של תל אביב יפו. בניגוד למצב הדברים אצל הזוכה בבחירות, רון חולדאי, אנחנו לא היינו קמפיין האינטרנט הרשמי של התנועה ומועמדה – להם לא היה כמעט תקציב ולא היה קמפיין אינטרנט, למעט האתר המוצלח והודעות לתומכים באימייל ובפייסבוק. אנחנו היינו קבוצה של כמה עשרות עד מאות אנשים, תושבי תל אביב, שהם במקרה גם פעילי רשת ולעתים גם בלוגרים, שהחליטו לא לשבת על התחת אלא להביע עמדה ולתת מזמנם וממרצם למען קידום מטרות שהם מאמינים בהם. כאמור, היו גם פעילים רבים שעשו עבודת שטח, במובן הישן של השטח, ורבים מהם פעלו גם שם וגם כאן. יכול להיות שלא עשינו עבודה טובה; יכול להיות שלא עשינו די; אבל עשינו.

לכווץ את האקטיביזם הבריא הזה ל"בועה" או "ברנז'ה" זו ציניות עלובה ועצובה, שנראית עלובה ועצובה עוד יותר כשהיא מגיעה מתוך התקשורת הממוסדת, שברובה המוחלט לא טרחה להתעמק בסוגיות החשובות שעמדו על סדר היום המוניציפלי אלא הסתפקה באנקדוטות וסיפורי צבע (גיא לרר מערוץ 10, כמשל, הסתובב בתל אביב בערב הבחירות וראיין אנשים בבתי קפה, כאילו למד עיתונות בפקולטה לקלישאות תקשורת מהאייטיז על שם "גרה בשינקין, שותה בקפה תמר"). מזל שפעילות האינטרנט היא כזה גימיק לוהט בעיני התקשורת, אחרת אולי לא היינו שומעים בכלל על ההתמודדות בתל אביב, אני נאלץ להודות בצער.

"בתור תושב האינטרנט אני חייב לומר שההתגייסות והמלחמה בין תומכי חנין לאנשי חולדאי ברשת פשוט גרמו לי לבחילה", מצטטת שני את פעיל הרשת הוותיק ירדן לוינסקי. אולם בעיניי, בחילתו של לוינסקי וטרוניותיהם של שני ואחרים נגד "ספאם מוניציפלי" עדיפים על בחירות שקטות, נקיות ומנומסות שבהן תושבים לא נוקטים עמדה ומועמד אחד מתאפק לא להירדם על הפרצוף בזמן שהוא מתמודד נגד עצמו. מי שלא יכול לסבול את חומו של המטבח הדמוקרטי, שלא יתלונן אחר כך על איכות המזון.

מכה אפורה

עוד כותבת שני:

הבעיה האמיתית באה לידי ביטוי במשפט שכתב רועי בית-לוי [בכתבה בהארץ]: 'השטח של תל אביב נותר אפור בקמפיין הזה'. בפועל, אחוז ההצבעה נותר נמוך יחסית, ועמד על 36% בהשוואה לכ-30% בבחירות 2003. נראה שכמרבית שכניהם, גם התל אביבים לא קוראים בלוגים ומעדיפים להפגין אקטיביזם בעיקר בסלון. דווקא בערים אחרות, שלא כיכבו בבלוגספירה, ביניהן ראשל"צ, באר שבע או ירושלים (כשהמועמדים של זו האחרונה, נסייג, הפגינו נוכחות בפייסבוק) - הצליחו לעשות מהפך אמיתי בקלפי.

השטח לא נותר אפור. פעילים (תומכים מתנדבים, לא שכירי שלט) יצאו לרחובות, חילקו עלונים, החתימו תומכים ודיברו על לבם של מצביעים פוטנציאליים. שלטי תמיכה (פלריגים שנתלו על ידי תומכים ממרפסות הבתים, לא שלטי חוצות שכל מה שצריך בשביל להעלותם זה כסף) פרחו ברחבי העיר, ולפחות במרכזה עיר לכולנו כיכבה ברובם. המועמד המוביל נגד ראש העיר המכהן קיים עשרות חוגי בית, וסרטונים בהם הוא שוטח את עמדותיו הועלו לאינטרנט לטובת מי שנבצר ממנו להשתתף. אנשים דיברו (גם באינטרנט המשוקצת, שבמערכת בחירות שבה יש לדבר ולהתווכח על סוגיות פוליטיות, גם היא שטח) על הדברים שמפריעים להם בעיר, ועל איך אפשר לפתור אותם, גיבשו דעה או רעננו וחידדו את דעותיהם הקיימות. אלף איש הגיעו לעצרת התמיכה בחנין ועיר לכולנו בגן מאיר. פעילים (מתנדבים) איישו קלפיות, וחבריהם עמדו ברחוב ביום הבחירות ונתנו דחיפה אחרונה של שכנוע מצביעים מתלבטים.

כל זה רחוק מאוד מאפרוריות של מערכת בחירות רדומה עם מועמד בטוח שלא רואה צורך אפילו להתראיין בתקשורת מרוב שנצחונו מובטח על מגש של הרבה מאוד כסף.

ההצלחה ומה שאחריה

6% יותר מצביעים, עלייה של 20% לעומת הבחירות שעברו, זה לא כשלון; יותר משליש מקולות המצביעים למועמד קשה למכירה, שמשהוכרזה מועמדותו נחשב להזיה חולפת, ומשזו תפסה תאוצה סומן על ידי המתנגדים כ"טרנד", זה לא כשלון; עשרים אלף מצביעים וחמישה מנדטים במועצה, כמספרם של המנדטים של מפלגת השלטון, למפלגה חדשה, שלא נולדה מגימיק פופולרי עשר דקות לפני הבחירות על כוס בירה אלא לפני חודשים רבים ועמוסי אקטיביזם אמיתי שקשה למכור בסאונדבייטים, זה לא כשלון; ומנהל קמפיין אינטרנטי מתחרה, שבינו ובינינו לא שררה חיבה, שמחמיא לפעילות וקורא לראש העירייה להקשיב למתנגדיו ולנסות להתמודד עם הבעיות שהם העלו, זה לא כשלון.

חבריי ואני הצטרפנו לשדה המאבק הפוליטי ותרמנו לו את מה שאנחנו יודעים לתת, בזמן הקצר שהיה לעשות את זה. רוני שני במאמרה תורמת לו ציניות וריפוי ידיים מצערים, שעלולים לגרום לקוראיה להאמין שאין תקווה ואין טעם באקטיביזם אינטרנטי. אם למדנו משהו מהבחירות בתל אביב יפו הרי זה שהאינטרנט מעצימה את כוחו הפוליטי של הפרט, התושב, האזרח. עכשיו אנחנו צריכים ללמוד להשתמש בה לשפר את חיינו גם בתקופות שבין מערכת בחירות אחת לרעותה.

(הפוסט פורסם במקור בבלוגי חדר 404 ברשיון cc-by-sa)

ראש העיר הבא

שלושת החודשים של הקמפיין הזה, מרגע שהרמנו את סיטידב ועד הרגע, היו אחת התקופות הכי מדהימות בחיים שלי. אף פעם לא עבדתי ככה, בלי לשאול אף אחד מה לעשות אבל בשיתוף פעולה (הדוק ויומיומי או רופף וחד פעמי, לא משנה) עם כל כך הרבה אנשים וגורמים. אף פעם לא הייתי באמצע של רחש כזה, יצירתי וסוחף וחופשי וחי וכל הזמן אמיתי ומתרגש ופוקח עיניים ומתחדש. כשאני חושב על זה, היה משהו בלהיות בתוך הדבר הזה בחודשים האחרונים שהיה כמו להיות בתוך ילד. לא כמו לגדל ילד, מה שאחר כך באים ואומרים שהוא "הבייבי שלי", אלא באמת לגדול בתוך מה שגדל, להביט בעיניים טריות מתוך עיניים טריות, לעשות בפעם הראשונה מתוך דבר שעושה בפעם הראשונה. לא היה לי כזה מעודי. לא יודע לכמה מכם היה אי פעם.

אתמול בלילה, בדרך מהמטה הביתה (הליכה של שעה וקצת. הזעתי את האדרנלין והאלכוהול שהצטברו לי בגוף) זה נחת עלי שהבאנו 34 אחוז. מספר מטורף. התקווה שלנו כל היום היתה לסיבוב שני, אבל היא הסתמכה על ציפיות למקסימום-מקסימום של 30, ואת שאר העבודה זרקנו על שחור וויסנר, שקרסו ברגע האמת. אבל אנחנו הבאנו 34 אחוז. 44,667 קולות. בתוך שלושה חודשים. מול ראש עיר מכהן. בתקציב קטן פי 20 מזה של ראש העיר. תוך התעלמות תקשורתית עד השבועיים האחרונים, בעיר שלא היה בה שום שיח על מדיניות עירונית. לקומוניסט. הבאנו 5 מנדטים לרשימה. גרמנו לעליה של 20% באחוזי ההצבעה בתל אביב, כשבשאר המדינה נרשמת ירידה של קרוב ל-10%. תשאלו כל פרסומאי שיש לו ניסיון. עשינו את קמפיין השנה. עשרות אלפי אנשים שישנו עד לפני כמה חודשים יודעים עכשיו על דב, ועל "עיר לכולנו", ועל בעיית התחבורה, ועל זה שיש אפשרות להקל על מצוקות הדיור, ועל עיר בברזיל בשם קוריטיבה. ועשינו גם קמפיין החדרה לפעילות אזרחית עצמאית בישראל. לא רק מפלגות גדולות דרך כלי תקשורת גדולים ובעלי הון. תנועה עממית עם אלפי מתנדבים וכלי תקשורת עממי בדמות האינטרנט.

ברור שזה חרא להפסיד, אבל זה מחיר שמשלמים על זה שעושים הכל בשביל לנצח גם איפה שכל בנאדם הגיוני אומר לך שאין סיכוי. זה מחיר שאתה לוקח על עצמך בשנייה שאתה אומר שאתה רוצה את הדבר הזה שאי אפשר. זה מחיר שמשלמים כשמחליטים שללרצות את המשהו הזה יש ערך משל עצמו, בין אם תשיג אותו או לא. אי אפשר להביא 34 אחוז מכלום בלי להגיד שאתה רוצה להחליף ראש עיר, בלי להאמין בזה בכל מאודך, בלי לקבל באהבה את שברון הלב שכמעט בטוח תלקה בו כשהקולות ייספרו.

ככה שעם כל הנחיתה הזו של היום, אני רק רואה שמח מול העיניים. אם זה מה שהספקנו לעשות בשלושה חודשים, אז דב חנין הולך להיות ראש העיר הבא של תל אביב, אם הוא יבחר להתמודד שוב בעוד חמש שנים, ולא משנה מול מי. הוקמה כאן ישות פוליטית עוצמתית, שגדלה ביכולת ככל שהיא גדלה בתמיכה. בשלושה חודשים אי אפשר לבוא ולספר לקשישים בדרום, במרכז וגם בצפון כמה היעדר התחבורה הציבורית דופק אותם. בשלושה חודשים אי אפשר באמת לשחרר את הדרום מהייאוש הציני שלו.

התנועה הזו שהוקמה פה (ואני יודע ש"עיר לכולנו" קיימת כבר איזה שנה. אבל זו לא אותה תנועה, גם אם יש לה את אותו השם ואת אותם הפעילים המרכזיים) יכולה לעבוד עכשיו חמש שנים רצוף בשטח, אם תקבע לעצמה יעדים מאתגרים (וכדאי שחלקם גם יהיו ישימים. אפילו אוהדי הפועל יודעים שחלק מהקטע זה שמדי פעם גם מנצחים) וחשובים מספיק. אין כאן בעיה של כסף, כי התנועה הזו עובדת על תקווה ואהבה. יש חמש שנים לתפוס כל תל אביבי בזרוע ולספר לו בהתרגשות איך אפשר לשנות את העיר מהקצה אל הקצה, בלי לשנות בה יותר מדי. יש חמש שנים להגדיל את מאגר המתנדבים של התנועה הזו ל-10,000 איש. יש חמש שנים לעצור מגדלים בשילוב של פעילות פרלמנטרית ופעילות שטח. יש כאן חמש שנים לעשות פוליטיקה עירונית אחרת, ואז לשווק אותה לקראת הבחירות יהיה כבר נורא קל.

את מה שעשינו אי אפשר להחזיר אחורה. את השיעור שלמדנו ולימדנו אי אפשר להשכיח עכשיו. תל אביב שהצלחנו להגיע אליה רצתה את השינוי שהצענו לה, ולא שהיא סתם בחרה בו, אלא שהיא התגייסה בגופה כדי להשיג אותו. אחרי אתמול אני כבר יודע - השינוי הולך לקרות בתל אביב.

קצת תיעוד מהלילה

סט של אורן זיו, אקטיבסטילז. ליל הבחירות במטה/על הגג של עירלכ במקווה ישראל.

בויינט, בתוך האייטם הזה, יש כתבת וידאו מהלילה הארוך והמיוחד בגג. כולל קטעים מהדברים שנשא דב.

הנה גם חלק מתומלל מדבריו של דב, כפי שהובא בכתבתו של יגאל חי ב"הארץ":

בנאום אמוציונלי שנשא, אמר חנין לפעילי התנועה: "עשינו מסע נהדר של תנועה עירונית המורכבת ממתנדבים והרבה התלהבות. עשינו קמפיין מיוחד, בלי כסף, ובלי תמיכה של מפלגות גדולות, בעלי הון ונדל"ניסטים, אבל עם המון אנרגיות והמון כוח. ברור לחלוטין שנהיה סיעה מרכזית ומובילה במועצת העיר הבאה. עשינו היסטוריה בעיר. ניהלנו קמפיין מול מתקפת השמצות וספינים, ולא נגררנו. ניהלנו קמפיין רציני והצענו דרך אחרת. הוכחנו שבחברה הישראלית והעירונית יש כוחות בריאים וחיוביים שמוכנים לשינויים. ההישג הזה שייך לכם, הפעילים. אני מודה לכל אחת ואחד מכם בשמי ובשם הציבור שהראתם לו שיש תקווה, שיש כוח".

בהמשך, הוסיף חנין: "המסע שלנו לא הסתיים. הוא רק מתחיל. בנינו תנועה שתהיה נוכחת בזירה העירונית. ייצרנו אלטרנטיבה שלא תתפוגג, תנועה אמיתית, לא מנהיגים שמאחוריהם תומכים או נבחרים ששכחו מי שלח אותם, אלא תנועה שיש לה שליחים. יש לנו בשורה: אפשר לעשות פוליטיקה אחרת, של עקרונות ואידיאלים. אני מודה לכל הבלוגרים המדהימים, שעשו קמפיין אינטרנטי שעוד ילמדו אותו, לאמנים, לשחקנים, לבמאים, לידוענים, לריקי בליך הנפלאה ולחבריה, שעשו מעשה אמיץ שהם היו יכולים לשלם עליו מחיר והתייצבו לאמירה משמעותית ואמיתית. נחזור לפעילות השטח. 'עיר לכולנו' תהיה נוכחת יום יום בעיר. לא ניתן למדיניות של 5 השנים האחרונות בעיר להמשיך להתנהל. ראש העיר קיבל מסר ברור מהציבור, שהדרך הזו לא יכולה להימשך".

חנין ציין כי "נשרת את הציבור מהאופוזיציה ונעשה זאת עם הרבה בטחון עצמי, אנרגיה והתלהבות. היום הוכחנו שתל אביב יכולה להיות, והיא גם תהיה, עיר לכולנו".

הסוף ומה שאחריו

זה נגמר. לא את כל מה שרצינו השגנו (חולדאי נשאר על כסאו), אבל השגנו לא מעט (עיר לכולנו היא ככל הנראה הסיעה הגדולה במועצה; האינטרנט הישראלי הוא כוח פוליטי שאי אפשר עוד להתעלם ממנו).

ההתכנסות על הגג של מטה הבחירות הפכה למסיבת ריקודים מרירה-מתוקה, שקיבלה חותם סופי של הצלחה כשהמשטרה הגיעה לפזר אותה ישר על נאום הפרידה של דב.

בימים הקרובים ודאי יהיו פה סיכומים של האנשים שהקימו ותפעלו את הקמפיין האינטרנטי העממי. נצטרך גם להחליט מה עושים עם סיטידב. ברירת המחדל היא שימורו כארכיון, אבל אני מקווה שנצליח למנף את ההצלחה והכוח שלו לפלטפורמה לדור חדש של אקטיביזם מוניציפלי מקוון.

כמו שצביקה אמר הלילה, לא יהיו לנו בחיים הרבה הזדמנויות להפסיד ככה, ועל כך אני אסיר תודה לכל מי שהשתתף ועזר, באינטרנט ומחוצה לו. לעת עתה אני הולך לישון. לילה דב לכולנו.

« דפדוף אחורה

המדריך

טישרט I DOV, כבר יש לך?

כתבו עלינו

בעיתון! באינטרנט! אנחנו על המפה. לארכיון העיתונות של בלוג citydov.org הקליקו כאן

דב הטוויטר